יהדות חברה וקהילה

חגי תשרי מאחורינו ואנו בפתחו של חודש מרחשוון. חודש בו מתפללים אנו לתחילת עונת הגשמים בארץ ישראל. מצאתי ב"מחברת חודשי השנה" בספר "תחכמוני או מחברות הימן האזרחי" שחיבר ר' יהודה אלחריזי (1165-1225) דיון בין חברים על חודשי השנה. וכך היא הפתיחה לחודש מרחשוון, החודש השמיני:  "חדש מרחשון יפה וטוב / וכולו דשן ורטוב / כי בו החום ירף / ולנוס יפנה עורף /וירדפו אחריו גדודי החורף / לעשות בגדודי החום נקמה / ויכום ויכתום עד החרמה". תיאור נפלא של ה"מאבק" בין קיץ לחורף. שנת תשע"ט היא השנה בה אנו מציינים 400 שנה...

ספר "מנורת המאור", שימש בתימן אחד הספרים החשובים לרוב התושבים, משך ארבע מאות וחמשים שנה, נהגו יהודי תימן לקרוא פרק אחד או מחצית מנו בכל שבת אחר תפלת ה״מוסף״. הכל לפי מידת הזמן שעמד לרשותם. אך פרקים המיוחדים לחגים. לאירועי שמחה וכו' סיימו את אותו פרק בלי להעמיק או לפרשו. בשנים האחחנות “מנהג חדש בא למדינה“ כפי שיוסבר להלן, אך אקדים מלים אחדות אודות מחברו ותכנו של הספר.   מחברו, ר׳ יצחק אבוהב, נולד במאה ה-14, פרשן, חכם מוסרי ודרשן מעולה, כינס את קטעי האגדה התלמודיים הכוללים דברי מוסר וחכמת...

מדי פעם עולה השאלה – מנין לנו הבטחון שתורתנו היא אכן התורה האמתית שנתן הקב"ה לבני אדם, והרי ישנן עוד דתות שכל אחת מהן טוענת שבידיה התורה האמתית שנמסרה מהאל לנביא זה או אחר? הרמב"ם מציין שלוש עובדות שיכולות להצביע בבירור על הדתות השקריות והמזויפות. השקריות הן אלו שאין להן דבר ממה שמסר הקב"ה, והמזויפות הן אלו שהעתיקו מדת האמת דברים מסוימים והציגום כדברים שניתנו להם, ולכן ניתן לטעות כשמעיינים בתוכנן. העובדה הראשונה היא טענה שרבים מחכמי ישראל השתמשו בה (ראה רס"ג, אמו"ד הקדמה עמ' כו; ג, סוף אות ו....