בלוג יהדות חברה וקהילה

ר' יהודה אלחריזי, מגדולי היוצרים לאחר תור הזהב בספרד (1165-1225), מתאר ב"מחברות הימן האזרחי" את המעבר מחודש אב לחודש אלול בחריזה ההולמת את ימינו אלה:

"תהפוך לנס ניסן תלאות אב, לא תהיה חולה ולא תכאב[...] חדש אלול נחמד וכלול, כנס על הר גבוה ותלול, בעת כל לב ישיש ויטפו ההרים עסיס".

למעלה מששה חודשים סובלים אנו את מגפת הקורונה, סבל בריאותי וכלכלי ועדיין אין אנו רואים את המהפך שיביא לנו קורטוב של משוש ותקווה. בימים אלה של קיטוב חברתי, כלכלי ובריאותי ראוי שנחזור ונזכור את האמור בספר ויקרא פרשת קדושים (פרקים י"ט – כ). פרקים אלה מתארים את המצוות והאיסורים הנוגעים ליחסים בין אדם לחברו בתחומי חיים שונים ומגוונים: יחסים במשפחה, בין ילדים להורים, בין צעירים לזקנים, בין עובד למעביד, בין בריא לבעל מום, בין קונה למוכר, בין בעל דין לשופט. הנושא של היחס כלפי החלשים בחברה כולל זקנים, נכים, עניים וגרים תופס מקום מרכזי וחשוב וקריאת אזהרה המופיעה חמש פעמים "ויראת מאלוהיך". רבים וטובים מכירים פסוקים אלה. עם ישראל יודע כי חודש אלול הוא חודש של חשבון נפש. החודש האחרון בשנה, יוצר הזדמנות להתבונן אחורה על חודשי השנה שחלפו ולערוך מעין מאזן אישי. חשבון הנפש כמו כל מאזן אמור לכלול צד זכות וצד חובה. אני מניח שיש אנשים טובים שאכן נוהגים כך. הם מנסים לשפר את התנהלותם ולחזק את צד הזכות. יחד עם זאת התחושה הכללית האופפת אותנו בימים אלה, ימים של פילוג ושנאת חינם, ימים של מבוכה ובלבול, ימים של ייאוש ואכזבה. חשבון הנפש אמור להתחיל דווקא בקרב "עיני העדה", המנהיגים ואישי הציבור האמורים לשמש "העיניים" של העם. הם אמורים להיות מקור השראה לעם כולו. "והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל־העדה" (במדבר טו, כד). יורשה לי לפרש פסוק זה בהקשר לימי אלול בימינו אלה. אם מנהיגי העדה שוגים הרי שכל העדה תכפר על שגגה זו באהבת חינם, בהקפדה על היחסים הטובים בין אדם לחברו, על סיוע לזולת, כמו שנאמר בספר ויקרא הנזכר לעיל. אני מאמין שחשבון נפש נוקב של כל יחיד באומה יצטרף למסה קריטית אשר תשפיע על כיוון ספינת העם כולו וכך גם על הקברניטים. האגודה לטיפוח חברה ותרבות, תיעוד ומחקר, עושה כמיטב יכולתה בזכות אנשים נפלאים, חברי האגודה והמתנדבים הרבים שלנו לקיים ולו חלק מהאמור לעיל. אנו בעיצומן של פעולות צדקה וחסד לקראת חגי תשרי, למאות משפחות הזקוקות דווקא בימים אלה לחיזוק, עידוד ותרומה לצרכי החג. עשרות סטודנטים הנהנים ממלגות של האגודה שוקדים על לימודיהם ובמקביל ממשיכים את מפעל התיעוד הנרחב של האגודה, "מתימן לציון." תיעוד הדור של אבותינו, הקלטה, צילום וכתיבה של סיפוריהם המרתקים על החיים בתימן, העלייה וההתיישבות בארץ ישראל. מנהג אבותינו לקום מראש חודש אלול לומר סליחות באשמורת הלילה. לכולם יש זיכרונות ילדות הכוללים התרגשות לקראת ההשכמה המוקדמת והליכה בחשיכה לומר סליחות בבית הכנסת.  ירושלים של סליחות עולה על כל מקום בעולם. "בתחילת חודש אלול עטה הרובע היהודי שבירושלים דמות שונה מזו שבשאר ימות השנה. משעה שתיים אחר חצות החלו הכול מתעוררים[…] שמשים הקישו במקלותיהם על דלתות ה'חצרות', פונים בדברי שידול וידידות אל אלה שהיו נמים שנתם[...] לקום לסליחות". בנתניה, עיר הולדתי, היה אבא מורי עובדיה בן שלום מעיר אותי והייתי קם כארי לשמוע את החזנים מתקופת ילדותי: דוכן אברהם, הדודים שלי, אחי אבי, אהרון ,יהודה ושלמה, ואבי מורי - כולם בעלי תפילות, שליחי ציבור עם קולות נעימים ומנגינות המביאות דמעות לעיני הציבור. יהי רצון שחודש אלול, התפילות, הסליחות והפיוטים יהיו מבשרי שנה חדשה, שנה של בריאות, אהבה אחווה ורעות לכל עם ישראל.