בלוג יהדות חברה וקהילה

ולקחם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כַּפֹּת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים (ויקרא כג, מ).

המנהג הפשוט ברוב עדות ישראל לקחת לולב אחד, אתרוג אחד, שלושה בדי הדס ושני בדי ערבה. לפי רס"ג והרמב"ם, שהיו "מאריה דאתרא" (הפוסקים העיקריים) של תימן, מותר להוסיף על שלושה בדי ההדסים. רס"ג התיר להוסיף גם יותר משני בדי ערבה, והרמב"ם לא התיר להוסיף ערבות.

המנהג הפשוט בסידורי תימן הקדומים ועד היום, להוסיף הדס דווקא ולא ערבה, ונהוג להוסיף הדס שוטה ולא הדס משולש, כפי שכתב הרמב"ם ולא כרס"ג שהתיר להוסיף אף בערבות, ולא מצאתי בכל סידורי תימן הקדומים ביותר מנהג אחר בזה. בסידורי תימן לא כתוב כמה בדיוק יש להוסיף הדס שוטה, והדבר נתון לשיקול דעת כל אחד ואחד.

מנהג תימן תואם את המצב שהיה בזמן בית שני, כפי שכתב פרופ' זהר עמר במאמר היפה "תוספת הדסים" (סיני כרך קל"ט, ע' סו-עב), בו הוא מפנה לתיאור המטבעות היהודים מתקופת המרד הגדול, משנת 69 לספירה הנוצרית, בהם ניתן לראות, כי מספר ההדסים עולה על שלושה בדים. כלומר, היה זה מנהג נפוץ בזמן חורבן בית המקדש השני להוסיף על בדי ההדס, וכך נהגו גם בתקופת הגאונים. לפי חלק מהגאונים בשם רב האיי גאון, תוספת הדסים "שוטים" (לא משולשים) היא לכתחילה ולא רק בדיעבד. הטעמים שנתנו למנהג של תוספת הדסים שהוא לנוי מצוה, מהרי"ץ מנמק "שלא ימהר ליבש ולכמוש מיום שני וניטל כל הדרו ולא תואר לו ולא הדר", ופרופ' זהר עמר הוסיף טעם יפה משלו, שהדבר "קשור לאיסור להריח מהדס של מצוה, שכן כרגיל הוא משמש להרחה, אך ברגע שהוקצה לצורך נטילת ארבעת המינים הוא נאסר להרחה. מאחר שאדם עשוי להיכשל באיסור זה, לעתים מבלי משים, דווקא משום חיבוב המצווה, הרי שתוספת של הדסים שוטים רבים הופכים אותם באופן יחסי לרוב...". הוא כתב עוד במאמר, כי מנהג זה של תוספת הדסים היה נפוץ גם בארצות שמחות לתימן כמו פרובנס, ספרד, ועוד.

יוצא, כי בתימן נשתמר עד היום המנהג אשר היה רווח בארץ ישראל בתקופת בית המקדש, כפי שמצאנו במטבעות היהודיים מאותה תקופה. יש סבירות גדולה שמנהג זה היה נפוץ אף קודם לכן, חיזוק למסורת מהרי"ץ ויהודי תימן, כי מסורת תימן היא עתיקת יומין ומקורה במנהגי בית המקדש.

מנהג תימן הפשוט היה כרמב"ם להוסיף הדס אך לא להוסיף ערבות, ומצד שני נהגו כרס"ג שההדסים הנוספים אינם משולשים, אלא המכונים "הדס שוטה". זהו גם המנהג הפשוט עד היום בקהילות הבלדי, להוסיף על שלושה בדי ההדס כמות גדולה של הדסים, לא בדיעבד אלא לכתחילה, מהטעמים שהזכיר מהרי"ץ, ובמסורת תימן רואים בכך מצוה להידור ולנוי ארבעת המינים.

מרן בשו"ע (תרנא, טו) כתב "והמדקדקים אינם מוסיפים על ב' ערבות וג' הדסים עבות". דברי השו"ע הללו לא השפיעו מהר על מנהג תימן, ובסידורי תימן מסוף המאה הט"ז והמאה הי"ז לא מצאתי כל שינוי במנהג. מנהג תימן הפשוט, להוסיף הדסים ולא ערבות, היה המנהג הרווח עד המאה הי"ח, ואז החלו להתנגד לתוספת הדסים בהשפעת ספרי הדפוס החדשים.

המצב היום בארץ, כל קהילות הבלדי וחלק מקהילות השאמי נוהגות כמנהג העתיק בתימן, וחלק מקהילות השאמי נוהגות כשו"ע, לא להוסיף כלום. 

 

 

·       להרחבה, עיין בספרי "מחקרים בסידורי תימן", כרך ג', ע' 325-313, ותקציר בסידור "התכלאל המדעי המהודר" ע' 535-534.

קרדיט לתמונה: ויקיפדיה תמר הירדני - עיבוד על פי צילום

comments powered by Disqus