יהדות חברה וקהילה

בסידורי תימן הקדומים אין פירוט של ההלכות בתקופה הזו שבין י"ז בתמוז לט' אב, והסתמכו בזה על המנהג וההלכה הקדומה בתימן כמסורת התלמוד, הגאונים והרמב"ם. מנהג תימן המקורי כתקנות חכמים, שאין מחמירים במנהגי האבל על חורבן בית המקדש מי"ז בתמוז, אלא כמפורט במשנה במסכת תעניות: משנכנס אב ממעטין בשמחה, ושבוע שחל בו ט' באב אין מכבסין ואין מסתפרין, ולא נהגו לאסור אכילת בשר בתשעת הימים, אלא כתקנות חכמים, שאין לאסור בשר ויין אלא בסעודה המפסקת בלבד ואף אין לאכול שני תבשילין בסעודה זו. כלומר, התימנים אינם מחמירים...

בלוח השנה העברי כאשר אומרים תמוז, נזכרים בצרות שבאו על עם ישראל וחורבן שני בתי המקדש. י"ז בתמוז, בו החל המצור על ירושלים, נקבע על ידי חכמים כיום צום המציין את תחילתם של שלושת השבועות, שבין י"ז בתמוז עד תשעה באב. הם נקראים "בין המיצרים" לאור הפסוק "גלתה יהודה מעני, ומרב עבודה היא ישבה בגויים ולא מצאה מנוח כל רודפיה השיגוה בין המצרים" (איכה א' פסוק ג'). בתקופה זו נוהגים בקהילות ישראל מנהגי אבלות. יהודי תימן לפי המסורות השונות הו בין ראשוני הגולים. עדות לכך ניתן למצוא בספרו ההיסטורי של הרב עמרם...

חג כפול הוא יום ירושלים: יום שחרור ירושלים וחג הישועה הגדולה שנעשתה לישראל במלחמת ששת הימים. כל מי שחווה את תקופת הכוננות וההמתנה לא ישכח את הימים רוויי המתח והאימה שקדמו לפרוץ הקרבות. בעקבות ניצחונו המהיר והמזהיר של צה"ל, ובתוך תחושת הפורקן שאפפה את אזרחי המדינה, נראתה אותה חרדה כדאגה מוגזמת, חסרת הצדקה. אולם כמי שחקר את שורשי המלחמה ואת נסיבותיה למדתי לדעת מה חמורה היתה הסכנה לעם ולמדינה, וכיצד נמנעה מאיתנו פורענות קשה ח"ו שאין לשער את ממדיה. כל יהודי מאמין חש בליבו כי יד עליונה היתה בכך....