וַיִּתּלוּ

וַיִּתּלוּ

הכּאה רבּה מאד. פִעִל לָה וַיִּתּלו, היכּהו מכּה רבּה. כּנראה שמושג זה מורכּב משני צירופים: (א) "ויתלו אתּ המן", שמשמעותּו אצל ההמון לא רק תּלייה על העץ אלא גם הכּאה בּאותּו עץ; (ב) סתּם עץ לצורכי הכּאה הוא אַת'ל (אשל), שממנו נוטלים המלמדּים זמורותּ כּדּי לרדּותּ בּהן אתּ התּלמידּים. וכשיש תּלמידּ קשה אומרים: עַאדּוה יִֹשתִּי שְעובּ, עודּ נחוצה לו שְעובּ, שם יער בּקרבּתּ העיר צנעא, שכּולו צומח עצי אשל.
מילון: