בלוג יהדות חברה וקהילה

ספר "מנורת המאור", שימש בתימן אחד הספרים החשובים לרוב התושבים, משך ארבע מאות וחמשים שנה, נהגו יהודי תימן לקרוא פרק אחד או מחצית מנו בכל שבת אחר תפלת ה״מוסף״. הכל לפי מידת הזמן שעמד לרשותם. אך פרקים המיוחדים לחגים. לאירועי שמחה וכו' סיימו את אותו פרק בלי להעמיק או לפרשו. בשנים האחחנות “מנהג חדש בא למדינה“ כפי שיוסבר להלן, אך אקדים מלים אחדות אודות מחברו ותכנו של הספר.

מחברו, ר׳ יצחק אבוהב, נולד במאה ה-14, פרשן, חכם מוסרי ודרשן מעולה, כינס את קטעי האגדה התלמודיים הכוללים דברי מוסר וחכמת חיים. על יסוד דרשותיו, חיבר את ספר "מנורת המאור" הנחשב לספר יסוד בספרות הדרוש והמוסר בישראל, המבוסס על קטעים רבים מהתלמוד הבבלי והירושלמי, מ״משנה תורה להרמב״ם״ ו״מורה הנבוכים“. המחבר, ביסס את ספרו על יסוד התורה שהיא אור, שמאירה את היהדות, וחילק את הספר לשבעה מדורים כנגד שבעת קני המנורה, העוסקים בנושאים רבים:שלושת קני המנורה שמימין: הנר הראשון טהרת המשפחה: הנר השני - טהרת הציבור: הנר השלישי - מעשי המצוות. הנר האמצעי שבמנורה ٠ תלמוד תורה, עיקר העיקרים ביהדות. שלושת קני המנורה משמאל המכוונים כנגד הנרות שמימין בסדר: מעשה, דיבור, מחשבה. הנר החמישי ٠ עשיית התשובה: הנר השישי: דברי שלום ואהבה; הנר השביעי - עיקר הענווה. הספר נדפס בפעם הראשונה בקושטא בשנת הרע״ד ליצירה (1415 למנינם) וזכה לתפוצה רבה הן במקורו והן בתרגומיו. הספר הובא לתימן באותו זמן ויש מי שמייחס הבאתו לתימן בשנת השכ"ז (1567) לר׳ יחיא אלצ׳אהרי לאחר ביקורו בארץ ישראל ולאחר מכן ע״׳ אברהם אשכנזי מצפת שהביא ספרים למכירה בתימן בשנת השכ׳׳ח (1568). הספר הועתק בתימן בכתב יד סופרים רבים. היהודי בתימן שלא הייתה ידו משגת לקנות מנורת המאור בדפוס ליורנו וכו׳ ואין לו מזומנים לשלם, היה שוכר סופר להעתיקו בכת״י ומשלם לו לפי יכולתו בתשלומים עד גמר כתיבתו. הספר הפך לנכס חשוב בבתיהם של היהודים, שהצטיידו בו בלכתם בשבת לבית הכנסת לתפילת שחרית, ושימש להם כספר מדרשי בבית.  כשעלו יהודי תימן לארץ בשנת תש״ט במסגרת מבצע ״על כנפי נשרים״, היו שקברו את הספרים הישנים והבלויים, או שמכרום לבעלי אמצעים כדי שיהיו להם מזומנים לצרכי הוצאת הדרך בעלייתם ארצה, אם במשאיות ואם בחמורים וגמלים או בהליכתם ברגל.

בהגיעם ארצה ואין ספרי מנורת המאור מצויים בידי רוב המשפחות. הזדרז מר יוסף חסיד מירושלים להגיע לראש העין. הוא הציג את עצמו כאדם המעונין להוציא לאור ״מנורת המאור". אך אין לו האמצעים הכספיים. הואיל והצעתו אה חן בעיני אבי הרב צדוק יצהרי ובעיני מר אהרן כוחלאני ז״ל, הסכימו לסייע ו ולהיות שותפים אתו בסכום של 500 לירות כל אחד. סכום די מבורך באותם ימים. ואכן יצא לאור הספר ונמכר ע״י מר חסיד במחיר 3 לירות, וכך המשיכו יהודי תימן במנהגם לקרוא פרק במטרת המאור באופן רציף כפי שנהגו בתימן במשך 450 שנה.

לאור הצלחתו בצילום מנורת המאור, הצעתי לו להוציא לאור מנורת המאור שיש ברשותי, ושנוקדו חלקים ממנה ע״׳ אבי ז״ל בעיקר הפסוקים מהתנ״ך, אך הוא הציע שאבי או אני, ננקדה ניקוד מלא ולהיות שותפים בכך. כיון שקיבל תשובה שאין לנו זמן פנוי לעשות זאת, פנה אל כב׳ המנוח הרב הרב יוסף קורח זצ״ל. שהסכים לנקדה בידו לפי השיטה של ניקוד עליון שהיתה נהוגה בתימן (בלי פתח סגול, בלי חטפים ובלי שוא נח). באותו זמן יעצתי גם למר יעקב קרואני להוציא

לאור מנורה מנוקדת כדי לסייע במניעת הערות מיותרות בבית הכנסת בשעת קריאת פרק במנורת המאור. מר קו1אני פנה למר יחיאל חוטר שהסכים לנקד את המנורה בניקוד תחתון המכונה ניקוד טברוני. הרב יוסף קורח זצ״ל כתב דברים אחדים בהקדמה בזו הלשון: ״לא רבים הם הספרים שזכו לתפוצה כה רבתי כמו ספר מנורת המאור, ומהדירין מן המהדירין מהפכין בו, וכבר הופיעו עד כה קרוב לשמונים מהדורות, לומדים ומלמדים ״הפוך בה והפוך בה, דכולא בה ובה תחזי ״(אבות כה,כב), ובפרט יהודי תימן שקבעו לו מקום חשוב, וכחובה מוטלת עליהם, קוראים ממנו פרק אחד כל שבת ומועד עד שגומרים וחוזרים חלילה".

לפני 25 שנה התחילו לצאת לשבתות עיון מטעם גופים פוליטיים ולאחר מכן ע"י ארגונים שונים לסופי שבוע בבתי מלון. מר יוסף חסיד הגה רעיון להוציא לאור חמשה חומשי תורה בפורמט קטן עם תפלת שחרית של שבת ופרק ממנורת המאור. הוא פנה לאחד הרבנים ושאל אותו מה לעשות לגבי מנורת המאור שיהודי תימן רגילים לקרוא אחר תפלת מוסף, והרי אלה המתארחים בבתי מלון באים ממקומות שונים בארץ, וזה מסר לו ללקוט רשימת פרקים מסוימים שיש להם קשר עקיף לפרשיות השבוע, וכתוצאה מכך נוצר החומש עם מספר פרקים ממנורת המאור. אני כותב שורות אלה הבעתי מחאתי בפני אותו הרב שיעץ למר חסיד, ותשובתו היתה "חלילה לי לסייע בידי מי שעוקר מנהגי אבות. אולם כשבא מר חסיד ושאל אותי לגבי אלה היוצאים לבתי מלון בשבתותת, יעצתי לו לשלב אותם פרקים, מתוך כוונה רק למען אותו ציבור הבאים ממקומות שונים, שכל אחד מהם נוהג לשמוע הפרק הרגיל בבית הכנסת שבו הוא מתפלל בעיר מגוריו". למרבה הצער, נתפתו הרבה אנשים בבחינת "וילכו אחרי ההבל ויהבלו״ והסתפקו להביא אותם חומשים למקומותיהם ובתמימות לב, התחילו לסגל לעצמם לקרוא אחר מוסף של שבת פרק ממנורת המאור שבאותו חומש, בניגוד למנהג אבותיהם במשך מאות שנים. וכתוצאה מכך, יוצא איפוא שלא רק "כל שינוי שנוי", אלא שמסתפקים בקריאת 52 פרקים במשך שבועת השנה, ומניחים בקרן זוית 286 פרקים הכוללים דברי תוכחת לאדם הישראלי והקניית ערכים מוסריים ואנושיים.של״ח פרקי מנורת המאור, יש בהם הדרכה חינוכית לכלל ולפרט, לאורחות חיים יהודיים ברוח מצות התורה בשיטה המדרשית והפילוסופית.

אודה ולא אבוש, כי כך אני נוהג, כמו רבים כמוני, לקרוא פרקי מנורת המאור ברציפות, מההקדמות עד פרק של"ח ללא דילוגים. פרט לחגים ואירועי שמחה מיוחדים. ולא עוד, אלא שהייתי אחד המשדלים לניקוד מנורת המאור, וזאת, כדי למנוע מאותם ידענים שלמדו בילדותם פרקי המנורה לחגים, וברוב גאוותם העצמית מעוררים רעש בהערותיהם לאותם ילדים שהוריהם קנו להם פרק של חג ושיננו אותו כדי שיקראוהו בבית הכנסת באחד מימי החג.

בהזדמנות זו, ראוי להזכיר כ׳ אחד מידידי בבית הכנסת, הפציר ב׳ כמה פעמים לדבר על נושאים שונים במקום קריאת פרקי מנורת המאור, ובתשובתי להצעתו, הודעתיו שאיני יכול לעבור על מצות אבות, שנהגו לקרוא כל שבת לאחר תפילת מוסף פרק במנורת המאור במשך מאות שנים, וחובה על כל אחד שגדל על מורשת יהדות תימן לשמור על המנהגים הייחודיים של אבותיו.