דוד חוברי

להבאת המודעות אודות יהודי תימן ומצבם העגום ולפרסום העניין בתפוצות העולם על מנת להעלות את העניין לסדר היום הציבורי, לכך תרמו מספר אישים מפורסמים אודותיהם נספר בפרק זה. בראש ובראשונה הרב הראשי של צנעא ר' סליימאן קארה שהנהיג את יהדות תימן במשך 40 שנה משנת 1849 ועד מותו ב-1889. הוא הנהיג את הקהילה באחת מהתקופות הקשות בתולדותיה, ויתכן אף שהקשה ביותר. בתקופתו היינו עדים למלחמות הבלתי פוסקות שהובילו לאנרכיה בלתי נשלטת שנוצלה ע"י המוסלמים לפרוע ביהודים ככל העולה על רוחם. בנוסף לכך בימיו קמו גם שני משיחי השקר שגרמו למבוכה קשה, הכניסו את כל הקהילה לסחרור וסיבכו אותה במערכת היחסים השבירה עם הערבים.

לקראת ערב ראש השנה לאחר תפילת שחרית נהגו לומר בביהכנ"ס את התרת הנדרים. מיד לאחר התפילה מזדרז אבי המשפחה לערוך את קניות החג לימים הבאים ומיד לאחר מכן סועד פת שחרית ונחפז למלאכתו. במקביל טורחת האשה על ההכנות המרובות לקראת החג. יש שנהגו לפקוד קברות צדיקים היום זה על מנת לעורר את הלבבות לחשבון נפש נוקב לפני יום הדין הקרב ובא. יש שהוסיפו על כך והתענו ביום זה. רובם ככולם הקפידו ביום זה במסגרת אווירת התכונה המורגשת בחללו של האוויר לגלח ראשם ולהתרחץ כדי להיכנס לחג בטהרה. בשעת הצהרים סועדים קלות ונחפזים לבית הכנסת ללמוד תורה כבכל ימי שישי.

בשנת 1846 חודשה 'גזירת המקמצים' על יהודי תימן שחויבו לעסוק בכפיה במלאכה בזויה זו של פינוי גוויות מהרחובות, ניקוי בורות ביוב, פינוי אשפה וכיוצ"ב, רק לאחר תשלומי שוחד למוסלמים ומתן פיצוי כספי הולם ליהודים שעסקו במלאכה זו באמצעות מגבית כלל קהילתית, רק אז הוסרה הגזירה מעל הקהילה.
 

https://teman.org.il/sites/default/files/old_sanaa.jpg

תמונה: צנעא העתיקה wikipedia

במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-19, בעקבות התערערות יציבותה של הממלכה, פקדו את יהודי תימן מספר אירועים קשים. זה החל בכך שהמלך השליט שהופעל עליו לחץ מבפנים בתוך תימן ע"י מתחריו, ומבחוץ ע"י המצרים File:Sana'a,_Yemen_(14667934933).jpgוהתורכים, מצא את קופת הממלכה מרוקנת, ומתוך מגמה למלא את קופתו החל לסחוט את היהודים שהיו טרף קל להשגה.

החל מר"ח אלול נהגו כל יהודי תימן להשכים קום לאמירת סליחות. ההשכמה כוונה לתחילת האשמורת השלישית. לאורך כל החודש ועד ליום הכיפורים התמידו בקריאת "האשמורות"-מטבע לשון יחודי כמילה נרדפת לסליחות. אף חודש זה קבל את השם: חודש הרחמים והסליחות. למעשה פיוטי הסליחות לאורך כל חודש אלול מכונים "אשמורות" בעוד שפיוטי יום הכפורים נקראים "סליחות". את ה'אשמורות' מתחילים כשלוש שעות לפני עלות השחר, ולמעשה בעיקר בתחילת החודש מורגשת תנועת המתפללים כבר מחצות הלילה, זה כולל ילדים ובני נוער שמתלהבים מאוד וגאים בכך שהם כמו הגדולים.

• הנכנס לבית המרחץ אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוהי, שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום' ותצילני מהאוּר הזה ומכיוצא בו לעתיד לבוא". בצאתו משם מברך: "מודה אני לפניך ה' אלוהי שהצלתני מן האוּר הזה" (ככל הנראה זה מתייחס לטבילה במרחצאות חמים במיוחד).

• הנכנס לטפול רפואי כלשהו אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוהי שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא של חינם אתה". לאחר הטיפול יאמר : "ברוך רופא חולים".

• הנכנס לחלקתו החקלאית על מנת לאסוף ולמדוד את כמות היבול יאמר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוהי שתשלח ברכה בכָּרי הזה". ומשהחל לשקול את היבול אומר : "ברוך השולח ברכה בכָּרי הזה".

נוכחנו לדעת עד כה כי במהלך השליש של המאה ה-19 השלטון האימאמי הולך ומתערער וגורם לזעזועים ולמשברים חמורים בתימן בכלל ובצנעא הבירה בפרט, כשהיהודים הם הסובלים העיקריים.

בשנת 1817 בתקופת שלטונו של האימאם אלמתווכל אחמד אבן מנצור עלי, באו נציגי שבטי בכיל, שהוו את איחוד השבטים הגדול והחזק בתימן, על מנת לגבות את התשלום השנתי המגיע להם מהשלטון בגין תמיכתם הבלתי מעורערת בו. האימאם החדש שעלה זה עתה לשלטון ניסה להפטר מהם ופקד על תושבי צנעא להסגיר לידיו את הנציגים הנ"ל, היהודים עשו טעות טקטית וחברו לרודפים אחרי נציגי השבטים ובכך חשפו עצמם למעשי נקמה עתידיים.

  • אדם הפוגש את חברו בבקר לפני התפילה מקדים ואומר לו : "צפרך טב"(=בקרך טוב) וחברו משיב לו "צפרך טוב ומבורך". אם פגש את רבו אומר : "צפרא דמרי טוב" ואם רבו הקדימו בברכת הבקר ישיב לו: "צפרא דמרי טוב ומבורך".
  • הפוגש את חברו או הנפרד ממנו בשעה משעות היום אומר לו: "שלום עליכם" וחברו משיב לו: "עליכם שלום וברכה". באם נפגש עם רבו מניח כף ידו הימנית על לוח ליבו קד מעט לפני רבו ואומר: "מרי שלום עליכם".

    https://teman.org.il/sites/default/files/getimage.jpg

מקבץ של מנהגי יום - יום כולל נימוסי שולחן ודרך ארץ שבין אדם לחברו

  • כשעני דופק בדלת הבית או פושט ידו לבקשת נדבה לעולם אין אומרים לו תשובה שלילית אלא אם אפשר נותנים לו משהו לצדקה ואם אין באפשרותך לתת יש לומר לו "אללה יעטיק" כלומר ה' יתן לך.
  • כשמבוגר עולה לתורה כל בניו, נכדיו ואחיו הקטנים ממנו כולל אחייניו הנמצאים בבית הכנסת, עומדים במקומם בכל זמן שהוא קורא עד שמסיים הברכה האחרונה ואז מתיישבים, ואם העולה לתורה תלמיד חכמים גם חתניו עומדים לכבודו.

עמודים

Subscribe to דוד חוברי