Page 4 - עלון האגודה לחודש סיון תשף

מצבם החברתי והכלכלי של עולי תימן בירושלים
יתפסו את מקומם. עולי תימן ניסו את מזלם במלאכות שונות אך גם על עיסוקים אלו התחרו רבים מקהילות אחרות. כיוון שכך, מצבם הכלכלי של עולי תימן הראשונים היה קשה במיוחד. בצר להם פנו העולים בירושלים בבקשת עזרה אל אחיהם שבתימן במטרה לסייע לעניי העיר. בחודש אדר ב' תרמ"ג (מרץ–אפריל 3881) יצאולתימןהשד"ריםר'שלום ַחְמִּדיור'יוסף ַנ ַ ּדאף, בשליחות מטעם הקהילה הספרדית בירושלים. שליחותם נמשכה כשנתיים ימים ולא עלה בידם להניב תרומות לעולי תימן בירושלים. הכספים שנאספו בידי שליחי הכולל נועדו לצרכי הקהילה הספרדית, דבר שמצביע בבירור על דחיקתם של עולי תימן לשוליים הן מבחינה כלכלית והן מבחינה חברתית. אין אנו יכולים לבוא בטענה בנוגע ליחסה המזלזל של ההנהגה בירושלים כלפי עולי תימן, בעוד שאנו עדים לזלזול המופגן של אב בית הדין כלפי השד"רים שחוזרים לירושלים לאחר שנערכה בשבילם מגבית שתספיק לצורכי הדרך מצנעא לירושלים. השד"רים סיפרו את הקורות אותם בתימן, ואין ספק שקורות שליחותם התפרסמו ברבים והציגו באור שלילי את הקהילה היהודית בתימן מחד גיסא, ומאידך גיסא את עליבותם של עולי תימן בירושלים.
ד"ר דרור חוברה
כאשר הגיעו עולי תימן לירושלים, הם התקבלו בחשד מפאת המראה החיצוני שלהם ושפת דיבורם. הם היו שונים בנוף הירושלמי של אותם הימים. מלבד קושי ייחודי זה לקהילת עולי תימן, נוסף קושי חוצה מגזרים עבור כל העולים באותה תקופה – ירושלים של אותם ימים לא הייתה מסוגלת לקלוט עלייה ולו בממדים שכאלה. במצב הנתון רוב התושבים היו מסונפים ל'כוללים' על פי ארצות מוצאם, והתמיכה בהם הייתה דלה ביותר. לנוכח זאת התגלע ויכוח בין ה'כוללים' של הרצון של כל אחד מהם לספח לתחומו את עולי תימן, בכך הכולל היה מגדיל את הסכום המגיע לו. אומנם כל קבוצת עולים שהגיעה לירושלים והסתנפה לכולל כזה או אחר, גרעה מתקציב החלוקה ליתר המשפחות בכולל, וממילא לא ראו תושביה הוותיקים של ירושלים בחיוב את גלי העלייה, אך הנהנים העיקריים מכספי ה'חלוקה' היו פקידי הכולל ומקורביהם. ללא ספק, עולי תימן לא זכו ליהנות מכספי ה'חלוקה' בשווה לשאר הקהילות. כאמור, המצב הכלכלי בירושלים בתקופה זו היה בכי רע. ירושלים לא חסרה עניים מחוסרי עבודה. נוסף על כך, המקצועות שהביאו עימם העולים מתימן לא נצרכו בירושלים. הללו ניסו את מזלם כעוזרים לבעלי מלאכה בירושלים אך ללא הצלחה יתרה בשל חשש בעלי המלאכה שאלו
הגורמים שהביאו ליציאתם של היהודים אל מחוץ לחומה
הגידול המהיר באוכלוסייה היהודית והשלכותיו הישירות – צפיפות בתנאי הדיור היה הגורם הדומיננטי בתהליך היציאה אל מחוץ לחומה. הגידול במספר היהודים בעיר החל בשנות ה־03 של המאה ה־91. במשך ארבעים השנים הראשונות של המאה ה־91 הוכפל מספר היהודים בעיר. בשנת תק"ס (0081) נמנו בירושלים כ־052,2 יהודים מתוך אוכלוסייה של כ־000,9 תושבים. בשנת ת"ר (0481) נמנו בעיר כ־000,5 יהודים מתוך אוכלוסייה של כ־000,31 נפש, ורובם הגדול התגוררו ברובע היהודי. האוכלוסייה היהודית גדלה פי ארבעה בשטח קטן ומצומצם. הצפיפות המוגברת בתוך חומות העיר גרמה לתנאים סניטריים ירודים ביותר. גורם נוסף שהוביל ליציאה מהחומות היה עלייה בשכר הדירה שנבעה מגידול האוכלוסייה והביקוש לדירות שבא בעקבותיו. מרבית היהודים שהגיעו לירושלים הגיעו בכוחות עצמם אך ללא אמצעים, והם נעזרו ב'כספי החלוקה'. אפשרויות הפרנסה וקופות הקהילה היו מוגבלות ביותר, ועוני כבד שרר בעיר. שכר הדירה הגבוה הכביד עוד יותר על התושבים והחמיר את מצבם. המציאות שעולי תימן בירושלים נתקלו בה למן שנת תרמ"ב (2881), הייתה שונה מהשמועה שהגיעה לאוזניהם. קרקעות ובתים לא חולקו לעולים. משנת תרמ"ד (4881) ואילך שררה תמימות דעים בקרב הקהילה הכללית בירושלים, שיש לתת את הדעת על מצבם החומרי של יהודי תימן בירושלים ובפרט על מצוקת הדיור.
4