Page 6 - עלון האגודה לחודש סיון תשף
P. 6

והיין ראוי לשתיה. ישנן יינות שיוצאים מתוקים ויש מרים תלוי בטיב הענבים, בזן ובשמירה על כללי ההכנה. בדרך כלל אהבו יותר לשתות יין מתוק ולפיכך אם יצא יין מר מתקו אותו במשרת צימוקים מאותו זן שהוכנסו ליין. לא מתקו את היין בשום פנים ואופן בסוכר כדי לא לפגום בכשרותו לקידוש, כי לפי הרמב"ם כל יין שמותק בסוכר או שהוכנס לתוכו סוכר אפילו בשלב
התסיסה הריהו פסול לקידוש.
"ירושלים של זהב"
ִׁשיַבת ְׁשבּוֵתך– ֲאִני ִכּנֹור ְלִׁשיָרִיְך"–בהיותו משבט לוי חלם ריה"ל להיות כינור בתזמורת של ביהמ"ק בעת שיבת ציון. ואולי התכוונה נעמי לחבר בין "כינור דוד" וספר תהלים לבין פיוטו של ר' יהודה הלוי עם שירת ציון המתחדשת בעת שיבת ישראל לארצו – "שירת הכינוְר" כראי לשרשרת הדורות. ג."ִאםֶאְׁשָּכֵחךְירּוָׁשַלִים"...הפסוקהמפורסם מתהלים קל"ז, המתאר את בני ישראל שגלו לבבל ואת אשר אירע להם "על נהרות בבל". הגולים סרבו לבקשת הבבלים לשיר משירי ציון על אדמת נכר (האגדה מספרת שהלויים קטעו את אצבעותיהם כדי שלא ייאלצו לנגן), והם נשבעים שלא לשכוח את י ם; הם מקבלים על עצמם קללה, שאם אשכחך יינטל הכוח מידי הימנית, ולשוני תדבק לחכי – אהיה אילם. פסוק זה, כידוע, נאמר ע"י החתן לפני שהוא שובר את הכוס כזכר לחורבן המקדש. נעמי מעצימה אתהמלים"ִאם ֶאְׁשָּכֵחְךְירּוָׁשַלִים",באשרהיא אינה משלימה את הפסוק המקורי, והיא מסיטה אותנו לזוהר של ירושלים " ֲא ׁ ֶשר ֻּכ ָּל ּה ָז ָהב". ד . " ִ ּ כ י ׁ ְ ש ֵ מ ְ ך צ ֹ ו ֵ ר ב ֶ א ת ַ ה ּ ְ ׂש ָ פ ַ ת ִ י ם ִ ּ כ ְ נ ׁ ִ ש י ַ ק ת ָ ׂש ַ ר ף " – משפט זה שאול מישעיהו (פר' ו') המספר על חזון שנתגלה אליו, ובו הוא מתקדש להתמנות לנביא. הנביא רואה את הקב"ה יושב עם מועצת שריו, כשהשרפים, כינוי למלאכים, שרים את תהילתו. וכדי להכין את ישעיהו למעמד
בתום ימי התסיסה ממלאים את החביות עד תום כדי שלא יוותר אויר(האוויר מותיר חיידקים בחללו ואלה גורמים להחמצה) ואוטמים היטב. לאחר מס' חודשים פותחים וטועמים. כל עיסת התירוש נסחטת ומסוננת כך שהמיץ בלבד שהוא למעשה היין מופרד לחלוטין ומבוקבק. מהפסולת הנסחטת משתמשים לעשיית הערק. היין שוהה בבקבוקים עד פסח ואז מסננים את כל המשקעים האחרונים מתחתית הבקבוק
על קצה הלשון
על "גנבותיה הספרותיות" של נעמי שמר
משה אוסי
" ְי ר ּו ׁ ָש ַל ִי ם ׁ ֶש ל ָז ָה ב " , ש י ר ה ה מ פ ו ר ס ם של המשוררת והמלחינה נעמי שמר, קנה את עולמו בשעה אחת בפסטיבל הזמר לסיום חגיגות יום העצמאות תשכ"ז – 7691. הוא הפך להמנונם הטבעי של משחררי העיר העתיקה, והוא הפזמון העברי המוכר ביותר בעולם. גדולתה של המשוררת הייתה בכך שידעה לדלות ממכמני המקרא, התלמוד והמדרשים, השירה והסיפורת העברית לאורך הדורות ביטויים, אזכורים, פסוקים ורימוזים וארגה אותם לכדי השיר/הפיוט הנפלא הזה. על חלק מ"הגניבות הספרותיות" אלה נעמוד כאן: א. " ְיר ּו ׁ ָש ַל ִים ׁ ֶשל ָז ָהב" – ביטוי זה שאול מסיפור אהבתם של ר' עקיבא ורחל; בימי עוניים היו ישנים במתבן, ובבוקר היה ר' עקיבא מלקט את התבן משערותיה של אשתו ואומר לה: "ל ּו היה לי הייתי קונה לך ירושלים של זהב". זה היה תכשיט או אולי כתר מזהב בדמות חומת י-ם, שהחתן היה מעניק לכלתו בליל חופתם, שהרי חתן וכלה בליל חופתם דומים למלך ולמלכה. נעמי הוסיפה את הצירוף "ירושלים של אור" כסמל לכיסופי גאולה שמימיים, כפי שהיא אף מסיימת באור: "אלפי שמשות זורחות". ב."ְלָכלִׁשיַרִיְךֲאִניִּכּנֹור"–ביטויזההואפרי קולמוסו של ר' יהודה הלוי בפיוט המפורסם "ציון הלא תשאלי". בסיום הבית הראשון הוא כותב:"ִלְבּכֹותֱענּוֵתְךֲאִניַתִּנים,ְוֵעתֶאֱחלֹם
6


























































































   4   5   6   7   8