Page 12 - עלון האגודה - חשון תשפג
P. 12
משירי אהבה. נראה כי פריצת גדרי הלשון העברית וההשתחררות מכבלי קדושתה גררה אחריה גם השתחררות ממסגרות המקורות המקראיים והמדרשיים והזקקות לדימויים משירת העם המקומית. כתוצאה מכך ניתן למצוא לא פעם תערובת של דימויים מסורתיים עם דימויים השאובים משירת הסביבה הערבית: תלתליו שלשלאות זהב,שחורותכעורב,עיניוכיונים,יורות מבלי להזיק, אפו כקולמוס, או כחרב מלוטשה, שפתיו – אבני חן, רוקו סוכר,
צוארו צואר כפירים, שדיו כלימונים. רקמת דימויים וסמלים מעין אלה הניעו את פרשני השירה להעמידם על משמעויות אליגוריות כדי למנוע הבנתם כשירי אהבה המוניים. באמצעות אזכורים פה ושם משיר השירים, וגם בלעדיהם, מתאמץ מפרש השירים ר' יחיא קורח (בפירושו "משכיל שיר ידידות") להסב את הדברים בדרך אליגורית על הקב"ה, ולפעמים בנימה אפולוגטית: "שהרי מ"ו שלום שבזי ושאר מחברי השירים היודעים בחכמת האמת מכנים את הדברים הידועים להמון לשבר את האוזן מה שיכולה לשמוע". אולם אחדים מהתיאורים מיוחסים ליישות נחשקת אנונימית, או למלך המשיח עצמו, אך קשה למצוא להם אח ורע בשירת ישראל ולא רמז במקורות, כגון: זרועותיו – בננות הודיות, בטנו – משי משובח, כפות ידיו מקושטות במבחר צבעים, שדיו – כמין פרי ("כעבין לך מת'ל אלאכ'יארי") ועוד. ריבוי הפנים או נועזות הדימויים מעמידים את הפרשן
של עם יהודי מחוץ לתימן, ועל כן תיארו את זירת עלילות המשיח על אדמת תימן, והשפטים שהוא עושה נערכים כנגד שבטי ערב. ואמנם במסעותיו עובר המשיח על פני מקומות רבים במרחבי תימן, עד כי דומה שאין מקום שלא עבר דרכו. אולם לעיתים מגלה המשורר רוחב אופקים ומוביל את משיחו עד בגדד ועד ליטא ופולין: קוּם ַיא ְרסוּ ִלי ְו ִשדּ ִפי ִאְרְתַּחאל/ ְלַאְרץ' ַבְּגַדּדְּוִליַטאַואלִפַיאל [=קום נא שלוחי וסע חיש קל / לארץ
בגדד וליטא ועד פולין]. בארץ שהולידה משיחים הרבה המלך המשיח אינו עני רוכב על חמור, אף לא בא עם ענני שמיא, אלא מצביא בשר ודם המגלם את דמותו של משיח בן-יוסף, סולל דרכו של משיח בן-דוד, ובמסע מלחמותיו זוכה לחסותה של השכינה: ְשׁ ִכיָנה ְבּ ֵצל ַכְּנ ֵפי / ְכּרוּ ִבים ְתּסוֹ ְכ ִכי ְל ִינּוֹן ְו ֵחיל ָתּ ְקפוֹ / ְוצוּ ֵרךְ ְתּ ָב ְר ִכי ְוִי ְשׁפּוֹךְ ֲחרוֹן ַאפּוֹ / ְבּ ֶפֶרא ֲה ַפ ְכ ְפ ִכי ְועוֹ ֵבר וּ ִמ ְת ַע ֵבּר / ְו ָדתוֹ ְמכוֹ ֲע ִרי ְמ ַה ֵתּל ֲע ֵלי ָד ִתי וּבוֶֹזה ְלתוָֹרִתי ְוֵהִסיר ֲעָטָרִתי ְוָי ָמיו ְכּ ֵצל עוֹ ֵבר / ְו ֵאידוֹ ְמ ַמ ֲהִרי ְו ַע ִמּי ְבּ ַיד שׁוֹ ֵמר / ְמ ֻשׁ ָבּח ְמפוֹ ֲא ִרי בהתאם למעמדו ולתפקידו המלחמתי מקבל המשיח שפע של דימויים מלחמתיים, ולעיתים בהגזמה המפקיעה את דמותו מן המציאות. באחדים מן השירים מתגלה התלהבות יתירה מדמות המשיח עד כדי קרבה יתירה אליו ותיאור מפורט של איברי גופו אחד לאחד, ולא פעם – בדימויים חושניים
12 האגודה לטיפוח חברה ותרבות | חשון תשפ״ג
