Page 9 - עלון האגודה - שבט תשפב

נעשתה במסגרת היערכות הבריטים למעצרי נשים בשל "ביקוש יתר" בבתי המעצר ביפו, בחיפה ובשכם ולאחר פיצוץ מלון המלך דוד (יולי 1946). כן הוכן מחנה מיוחד לנשים לקליטת עצירות/כלואות רבות של מחתרות האצ"ל והלח"י, של בנות בית"ר ואף של
עולות בלתי לגאליות. בכלא זה נכלאו חמש בנות תימן מהאצ"ל (במיוחד) ולח"י, אך גם שמחה צברי מ"הכרם" פעילת שמאל (פ.ק.פ). שמחה צברי הייתה אחותן של אחל צברי מההגנה ושל רבקה צברי פעילת סיעת "התאחדות התימנים" ומזכירת המשלחת לקונגרס הציוני ה-19 שנערך בלוצרן.
ד"ר יהודה עמיר
מענה בפי שני 'משוררים' (מזמרים. יהודי תימן החזיקו במונח המקראי העתיק "משורר" כהגדרה לאמן הזמרה, והוא כפי ששכיח הרבה בספרי עזרא ונחמיה ודברי הימים, וראו למשל דה"ב כט,כח, שם התרגום הוא "משבחא") העונים זה לזה בחלקי בתים. נראה כי קדימותו של ה'נשיד' במהלך השירה תואמת את קדימותו ההיסטורית, הן מצד הצורה והן מצד הנעימה ודרך הביצוע. אכן, שירת המענה הדו קולית, התקבולתית והקולית, עתיקת יומין היא ומשקפת את אופן השירה העברית העתיקה והשמית בכלל (ראו בעניין זה מסכת סוטה, דף ל ע"ב, מדרש תנחומא, בשלח, סימן יא).
שירות:
לעומתם ה'שירות' הם שירים סטרופיים בתבנית המוושח הערבי או שיר האזור העברי. אלה מיועדים לשירה קצבית
שוכנה תחילה... בירושלים, ורק מאוחר יותר הועברה... לבית לחם". בית הסוהר מוקם בטירה על גבעה, כשחומת אבן גבוהה סביבו ועליה גדל תיל. הטירה הייתה נועלה בשער גדול כחלק מהחומה. במבנה בקומה הראשונה היה מסדרון ארוך ובו חדרי מנהלה (מטבח, חדרי אוכל וכו'), כשמשני מדיו שערי ברזל מסורגים ומדרגות העולות לקומה השנייה ובה תאי האסירות; כך לדברי צילה עמידרור אשר ישבה שם. בניין זה שימש את העצירות והכלואות עד שנת 1942, אז הורחב תוך החרמת מבנה סמוך "וילה סאלם", שחובר למבנה הראשון בשביל ושימש בחלקו ככלא. הרחבה זו
שירת תימן
>> חלק ט: סוגי השירה
עם התגבשות הדיואן נתהוותה איפוא חלוקה ברורה של השירים לסוגים שונים: שירי נשיד, שירות, זפאת וחדויות, ה ֵלּלות. רוב שירי הדיואן נתחלקו חלוקה תבניתית-צורנית לשירי נשיד ולשירות. חלוקה זו תואמת את החלוקה שהייתה מקובלת במסורת השירה הערבית הקלאסית והשירה
העברית בספרד.
נשיד:
המונח 'נשיד' נקבע לשירים שוי החרוז המבריח בעלי המשקל הקבוע, דהיינו לתבנית ה'קצידה' הערבית והספרדית. רובם כתובים על טהרת לשון הקודש, ולפעמים בעירוב לשון ארמית. ייעודם – לשמש כשירים לשבתות ולמועדים, שבהם הריקוד אסור, או כשירי פתיחה למסכת השירים. נעימתם בהתאם לייעודם – משוכה ורוגעת, והם מושרים כשירת
שבט תשפ״ב | האגודה לטיפוח חברה ותרבות 9