Page 10 - עלון האגודה - שבט תשפב

זפאת וחדויות:
שירי ה'זפאת' וה'חדויות' נועדו לטקסי החתונה, בעיקר לתהלוכת החתן והכלה. רובם כתובים עברית, ורק אחדים מהם, מן התקופה המאוחרת, כתובים בלשון מעורבת עברית וערבית. מקצתם פזמוני חתונה משירת ספרד, ומקצתם למשוררי תימן. שירים אלה מייצגים את הרובד הקדום בשירת יהודי תימן, ולא מן הנמנע שאוספי השירים הראשונים בתימן אכן נועדו בראש ובראשונה לטקסי החתונה, כפי שמשמשים רובם של שירי תימן עד היום. המונחים 'זפה' ו'חדויה' השתרשו, כשאר המונחים, בדיואנים שמן המאה הי"ז ואילך, וכל תוכנם עתרת שבחים וברכות לחתן ולכלה. המונח 'זפה' מקורו בפולקלור הערבי המקומי, ומשמעותו תהלוכה חגיגית. אשר למונח 'חדויה' – יש גוזרים אותו מהמלה הארמית 'חדי' (=שמח), ויש גוזרים אותו מהמלה הערבית 'חדא' שמשמעותה הובלת שיירת גמלים. בדורות האחרונים נטשטשה ההבחנה בין ה'זפאת' לבין ה'חדויות', כשם שכבר לא עמדו במדוייק על מקור המונחים לסוגי השירים בכלל, ובייחוד מן הצד הפרקטי
שלהם.
הללות:
ה'ה ֵלּלות' כסוגה ספרותית וכפונקציה מוסיקאלית וחברתית שונים תכלית שינוי משאר סוגי השירה, והם נושאים אופי קדום ביותר. אלה הם שירי ברכה, בד"כ קצרים (ישנם גם שירי 'ה ֵלּלות' ארוכים, ולדברי טובי יש הלל אחד בעל קכ"ג חרוזות), העשויים פרוזה מחורזת, לרוב בלתי שקולה, של פסוקים ואזכורים מקראיים. מצד תוכנם הם משמשים לחילופי ברכות בין המסובים לבין בעלי השמחה, ומצד תפקידם הם משמשים דרך קבע כסיום למסכת השירה כולה, ולעיתים – כסיום מחזור שירים לפני
ולריקוד. עיקר זמרתן של ה'שירות' בשבעת ימי המשתה של החתונות. בשל אורך ימי המשתה בחתונות תימן היה צורך בשירי ריקוד מרובים. עובדה זו עשוייה להסביר את ריבוי שירי האזור והתפתחות המוושח לצורותיו המיוחדות – הכפולה והמורכבת – האופייניות לשירת תימן הקלאסית. נראה שבתהליך התפתחות שירי המוושח שבשירת יהודי תימן חברו יחד שני מקורות השפעה: הצורה הרגילה של שיר האזור – יסודה בשיר האזור העברי משירת ימי הביניים, ואילו התבנית הכפולה והתבנית המורכבת – יסודן בהשפעת השירה הערבית התימנית. מספר ה'שירות' בדיואן התימני מגיע לעשרות רבות, והן מהוות את עיקר הזמרה. ביצירת ה'שירות' פרצו משוררי תימן את גדרי הלשון העברית והתירו לעצמם לחבר 'שירות' רבות בערבית, שהייתה יותר קרובה ללשון המדוברת בפי ההמונים, ובה גילו גדולי המשוררים
יכולת מרשימה.
מהו מקור ההבחנה בין שירי ה'נשיד' לבין שירי ה'שירות' מן הצד המעשי של ביצוע השירה? השאלה מעניינת, וכבר בתימן היה מי שניסה להתחקות על שרשי הדברים בהשתתפות מעשית במסיבות ערביי תימן (הכוונה לראשון מפרשי שירת תימן, ר' יחיא קורח (צנעא, נפטר בשנת תרמ"א, 1881, שבהיותו איש קבלה אף הביע את הדעה כי ה'נשיד' (לשון זכר) הוא בחינת "אבא עילאה", ואילו ה'שירה' (לשון נקבה) היא בחינת "אמא עילאה", ובצירופם יש מסוד הזיווג). גם על משמעות המונחים 'נשיד', 'שירה' ו'חדויה' כמצייני סוגי שיר אין לנו תיעוד היסטורי. חוקרים בני זמננו ניסו להתמודד עם שאלות אלה, בעיקר באמצעים אטימולוגיים. אף על פי כן ספק אם
שאלות אלה באו לפתרונן המלא.
10 האגודה לטיפוח חברה ותרבות | שבט תשפ״ב