אֲלִי-פַוקָה, שעליו. אֲלִי-גַמבָה, שבּצדּו. אֲלִי-תִּחתָּה, שתּחתּיו. אֲלִי- שִׁקָּה, שבּצדּו.
אַמַדּ-שָֹעָה, כּדּי שעה. אַמַדּ-אַלרִיח, כּדּי נשיבתּ הרוח, כּלומר תּיכּף ומידּ.
אַנַא בַּשֵּׁם וּבָּךְ, בּיטוי של תּחינה ובּקשה שאדם מבּקש מחברו. ליצנים מסרסים לשון הבּקשה ואומרים "אַנֵא (אני) אבּשל בּךּ".
ולפי שרובּ האומניות בתימן בידי היהודּים נהפךּ המושג "אֻסטַא" שם נרדּף ליהודּי. גוי שאינו יודע מה שמו של יהודי פלוני קורא לו: "יַא אֻסטַא", אף על פי שאינו אומן או בעל-מלאכה.
אִסֵכּה-רַוִּינִי, נא הראה לי. אִסכֵּה-סִיר, נא לךּ. אִסכֵּה רִחלךּ מִן הַאנֵי, בּבּקשה לךּ מכּאן.
אִפתַּם לי, הבנתּי. אַיִפתִּם לַךּ, אתּה עתּידּ להבין.
קַדּוה אַֹשכַּל, או: קַדּ בְּיִדֹּשַאכַּל, מצבּ בּריאותּו הוטב. הוא הולך ומחלים.
בּהשאלה: יי"ש. ערק. "קַד פִי רַאסֻה אַתַ׳אר" – הוא כּבּר שתּוי.
