חַוַאיִג כַּ'צ'רַא, עלי הכּסבּר ששוחקין אותּם עם ה"זחוק".
ולפי שדּרךּ הצב לנענע ראשו, וחצי גופו, למעלה ולמטה כמשתּחווה, וגם אינו יוצא ממאורתּו אלא לפנותּ ערב, לאחר שנחלש חום השמש, אומרים לילדּ המבּקש לאכול ארוחתּ-ערב מוקדּם לפני תּפילתּ מנחה: "מַא קַדּ צַלַּאֹש אַל חַוּאַנִי", עדּיין לא התּפלל הצב.
חַוּוֹֻשוּ-כֻּלוּ, התּקבּצו לאכול.
