Page 5 - עלון האגודה לחודש אלול תשף
P. 5
כשהוא מלווה במשמר לאומי ובנציגי הרב הראשי. הוא עשה את דרכו מתורכיה דרך ירושלים התפלל במקומות הקדושים והתכוון לקחת גם מכתבי המלצה מחכמי דת מוסלמיים לחיזוק מעמדו ושליחותו. בסוף חודש אלול הוא הגיע לצנעא דרך נמל חודידה. נערכה לו קבלת פנים מפוארת והשתתפו בה כל יהודי צנעא ומשמר כבוד תורכי. כמובן שהיה זה לדאבון ליבם של המוסלמים. בתחילה גר בביתו של הרב הראשי ולאחר ימים ספורים הגיש את
כתב המינוי למושל התורכי.
המושל התורכי בתימן.השר פנה בבקשה מסודרת לראש השרים בממלכה שיפנה את הבקשה לאישור סופי של הסולטאן ואכן בחודש תמוז תרל"ה 1875 קיבל ר' יצחק את כתב המינוי לחכם באשי הן מטעם השלטונות ועוד מכתבי המלצה מראשי הדת המוסלמית ומהמפקד העליון של הצבא כל זאת כדי לתת למינוי גיבוי מלא מכל הכוונים. ובמיוחד כדי למנוע התנגדות אפשרית מצד גורמים מוסלמיים מקומיים. ר' יצחק יצא עם בני משפחתו מקושטא למלאת שליחותו בכבוד רב
גזעיהם, ועל טוב המעיינות ישהידו נובעיהם [...], וכי הם לדל נותני לחמו, מסעד לעשיר מקדימי שלומו [...], וכל היום הוגים בתורת משה, הולכים בדרך הורה רב אשי" באיגרתו, הכתובה בלשון הערבית, הרמב"ם מתאמץ לעודד את רוחם של בני תימן, מעמידם על העובדה שהמשיח שהופיע בתימן באותם הימים הוא למעשה נביא שקר, מעמידם על הדרך להבחין בין משיח שקר לבין משיח אמת, ועומד על עליונותה של הדת היהודית לעומת שתי הדתות האחרות, האסלאם והנצרות. וזה לשונו: ושלושת המערערים האלה, כלומר הכת האנסית [האונסת בכוח הזרוע], והכת הטוענת טענות, והכת המתדמה לדתנו – כולן יאבדו. ואם תראה להם שום גבורה וניצחון בשום זמן, לא תעמוד להם הגבורה ההיא ולא יאריך להם הניצחון ההוא. והוא מעודד את היהודים ואומר שביאת המשיח קרובה, ולכן אינם צריכים להתייאש על אף כל הקשיים. ולאחר שפעל לביטול גזרותיהם
המשך בעמ׳ 6 >>
ההזדמנות להתחיל ללמוד את הרמב"ם
הרמב"ם ויהודי תימן
הרב דה"ר יוחאי מקבילי
קשר בין יהודי תימן לבין הרמב"ם הוא מן המפורסמות שאינן צריכות
ראיה. לימוד התורה בתימן היה נרחב בהשוואה לקהילות אחרות בעולם, והדברים משתקפים באיגרת המיוחסת לרמב"ם, שנשלחה אל קהילת לוניל, שמתוארת בה יהדות תימן כיהדות שלימוד התלמוד בה הוא הנרחב בעולם היהודי, וש"רוב המדינות הגדולות מתות", ורק בתימן ושנער (עיראק) וחאלב (שבסוריה) עדיין קיים לימוד התלמוד. גם ב"איגרת תימן" המפורסמת, שנכתבה בשנת 1173 בתשובה למכתבו של רבי יעקב בן ר' נתנאל בירב פיומי, מנהיגם של יהודי תימן, התמה על פשר ייסוריהם של בני תימן, שהיו נתונים לפרעות קשות וגזרת שמד, הרמב"ם מציין במיוחד את לימוד התורה והתלמוד ואורח החיים הדתי האופף את חייהם של כל יהודי תימן. וזה לשונו: "חזקו ידים רפות וברכים כושלות אמצו.... אחינו כל תלמידי הקהילות אשר בארץ תימן [...] על שרשי האמת יעידו
5
