Page 10 - עלון האגודה - חשון תשפא
P. 10
כלי או חפץ אמנותי, ובכך הגוש הגולמי עולה מדרגה, ועתה יש לו משמעות עבור האדם. כך גםלגביקריאתשמות;ישנהפהאמירהשלי כנותן השם, שהדומם או החי שלפני מובדל מחבריו ואני מעלה אותו לדרגה של זהות, הוא הופך אצלי למושג, וכל אימת שארצה אותו'אקרא'לואלי,כךשישכאןחיברות והתקשרותשלהשנייםזל"ז;ועלזהייאמר: 'אני קיים – כי יש לי שם שעושה רושם'! הביטוי 'לשם מה'? נותן אבחנה מדוייקת למשמעות המלה 'שם' – לשם הדבר, לתכלית ולמטרה; ההכרזה על השם – מגדירה את תכליתו ואפיו של נושא השם ומודיעה לסביבה שזו תהיה מציאותו של נושא השם בעתיד, ופעמיםגםגורלו("לכלאישיששם"):'ֵשת' – ממנו 'יושתת' העולם מחדש; 'אברהם' – ייעודו להיות 'אב המון גויים'; 'רחל' עתידה לרעות את 'הרחלים',הכבשים; 'יוסף' נולד כדי שה' 'יוסיף' לרחל בן אחר; שמואל יעבוד כל חייו 'לשם האל' וימליך את שאול; דוד – כי הוא 'ידיד' של כולם; האחים יבל, יובל ותובל קין – כי ייעודם 'להוביל' להתפתחות הציביליזציה; נחל ארנון נקרא ע"ש הגעש ו'רינת' המים; ואיזור ה'שרון' – על כי כולו 'מישור', ישר, וכך הלאה. השמות שקרא (אדם) לכל אחד לפי טבעו שידע בו חכמתו; והנה ידע האדם, בשעה שראה אותם, טבע כל אחד מהם ומנהגו... ופירוש: "וכל אשר יקרא לו האדם הוא שמו" –הואשמו–הנאותלולפיטבעו''(הרד"ק ב' ל"ט). לפי זה ידע אדם להבחין בשרשו ובמהותו של כל בעל חיים, באשר חנן אותו ה' בחכמה א-לוהית, ויתרה מזאת – הוא ידע איזו נקבה מתאימה לאיזה זכר, וכך למשל 'שידך' את האתון לחמור, חמור – מבנה גופו מתאים להעמסת 'חומרים' רבים, והאתון – צועדת
על קצה הלשון לחודש מרח-שוון
משה האוסי
בריאה שבפרשת בראשית לא הושלמה
עד שהאדם הראשון לא נתן שמות ל'נפשהחיה':"ַוִּיְקָראָהָאָדםֵׁשמֹות ְלָכל ַהְּבֵהָמה ּוְלעֹוף ַהָּׁשַמִים ּוְלכֹל ַחַּית ַהָּׂשֶדה" (ב' כ'); כמו כן הזוגיות של אדם וחוה לא התממשה לכדי הורות עד שלא נתן שם לאישה:"ַוִּיְקָראָהָאָדםֵׁשםִאְׁשּתֹוַחָּוה"(ג' כ'),ורקאח"כ:"ְוָהָאָדםָיַדעֶאתַחָּוהִאְׁשּתֹו" (ד' א'). ומפליא הוא מאוד שעד פרק ה' לא מוזכר ולו פעם אחת שהקב"ה נתן לבריאה שמות. אמנם שלוש פעמים נאמר שה' 'קרא' לאובייקטים: 'לאור יום' (א' ה'); 'לרקיע שמים' (א' ח'); 'ליבשה ארץ' (א' י') – אלא שאין כאן 'קריאה בשם' אלא כפי שמציין המדרש: ה' קראלאורוציווהולשמשביום,וקראלחושך וציווהו לשמש בחושך (פסחים ב' א'); ז"א, ש'קרא' במשמעות: זימן אותו כדי לתת לו תפקיד, ורק אצל אדם נאמר 'לקרוא בשם'. הקב"ה ייעד מלכתחילה את מלאכת קריאת השמות למלאכים, אך הם לא עמדו במשימה, ולכן: ''העבירן לפני אדם, אמר לו: זה מה שמו? אמר: זה שור, זה חמור, זה סוס וזה גמל. ואתה, מה שמך? אמר לו: אני נאה להיקרא אדם, שנבראתי מן האדמה. ואני, מה שמי? אמר לו: לך נאה להקראות א-דני,שאתה אדון בריותיך. אמר ר' אחא: 'אני ה' הוא שמי' – שקרא לי אדם הראשון'' (בראשית רבה י"ז). אמנם בסיכום ''זה ספר תולדות אדם'' נאמר: "ַוִּיְקָראֶאתְׁשָמםָאָדםְּביֹוםִהָּבְרָאם"(ה'ב'), אך 'אדם' בפסוק זה אין כוונתו לשם פרטי אלא 'אדם' כללי, כדי להדגיש שאין אפלייה בין גבר לאישה ושניהם נקראים 'אדם', באשר הם דומים לקב"ה בדמיון ובדעת, ואי לכך הם זכו בבחירה חופשית. אדם לוקח גוש סלע ונותן לו צורה על מנת לעשותו רב תועלת, בחינת
10
